?

Log in

< back | 0 - 10 |  
Bell [userpic]

Lies!

August 12th, 2011 (03:30 pm)

Right, so Wordpress and I didn't get along. I moved to Blogger and opened a blog named "Sevatividam" because I'm a Powers' fan and I love intertextualistic multiple meanings.

New blog is here: http://sevatividam.blogspot.com/. Sorry for the mess.

Bell [userpic]

Goodbye, Livejournal

August 4th, 2011 (11:03 pm)
Tags:

So, Bell, how have you been?
You know. Painting. Sleeping. Playing Warcraft, in love with my husband, did I mention painting?

Anything new?
Already said I'm off to see Poland in September, didn't I? Mixed feelings about seeing pretty country side, meeting a friend and facing the horrors of the Holocaust and all that. Not that I'll be going south to Pinsk, but I should. I should. Oh, the guilt. Befitting.

And... apart from that?
Did I mention painting?

I'm afraid you have.
Then no. Oh, wait. I'm ditching Livejournal. It's unstable and full of depressing memories.

O'rly. Where are you headed?
Wordpress. Can you believe "Belvane" was taken by a bunch of BDSM practitioners? I shuddered. So I'm stuck with "Countess Belvane", which really sounds like I'm a sado-maso queen myself. If anyone comes knocking on my door begging for a whip they're in for a surprise.
Err, Wordpress and I don't get along. I'm with Blogger, here. Yes, it's called Sevatividam. Glee.

Aren't you known for beating people up?
Not in bed, dammit.

Wordpress, huh? So what's in store for this blog?
I'll just leave it as is for now, until I find the guts to delete it. I took a stroll down the 2002-2003 entries and needed a barfbag. I'll be RSSing all my contacts from here though.

Aren't memories important, good or bad?
You never heard of Feng Shui, did you.

Erm.

---------------------------------------------------------------------------------------

This livejournal, blog, personal open diary and all that, is now closed. There's breadcrumbs leading to the next one, which right now has zero design and a single entry; but you know me, if there's something I do well it's spilling tantalizing amounts of words. I'll hopefully see you lot there.

Bell [userpic]

(no subject)

July 26th, 2011 (04:12 am)


שלוש-עשרה שנה שיש לי ל"ג (לייבג'ורנאל, יענו), אבל בשנה האחרונה הוא מפשל לעתים תכופות יותר ויותר, והיום, כשנחתה עלי תשוקת כתיבה הרבה פחות אופיינית מהרגיל, הוא היה בלתי זמין לחלוטין משך רוב היום. מאחר שכל העולם מרוס"ס בימינו, דומני שבקרוב אעקור מכאן למחוזות יציבים יותר. אולי אנבור אחר האפשרות לגבות את כל שלוש-עשרה-פאקינג השנים במהלכן ריירתי לכאן הגיגים, ואולי פשוט אומר לכל העסק ללכת לתהום הנשיה ולחפש מי ינענע אותו. פנג שואי, וזה.

למה את ערה בשלוש בבוקר, נאוורעל? למה תשוקת הכתיבה הפתאומית? בחיי שאין לי מושג. נזכרתי שכנראה לא כתבתי ביקורת על טרילוגיית ברטימאוס הנפלאה שגולו ושרולו העניקו לי ליום ההולדת לפני שנתיים; רציתי להתמוגג עוד בעניין מדריכי הציור ההם, לערוג (נוגות, כי אין דרך אחרת לערוג) אל הטיול בפולין, ולספר שגררתי את הגולגולת להליכה בשמש יולי הקופחת ושלשם שינוי לקחתי מצלמה, והתוצאה היא צילומים יפים של הגולגולת שאהבה נפשי, שרועה על דשאים מוריקים או עומדת עד ברכיה במים ועושה שריר, כל כולה דקיקות חיננית. כלומר, רבאק. האישה בגילי ואחרי שתי לידות, ועוד מעזה להגיע לכאן בג'ינס חדשים ולהתמרמר שמידה 34 (!!) לחצה לה אז היא לקחה 36. ועל זה האקסית הייתה אומרת - זונה.

אגב מידות, אחרי חודשיים של דיאטה כל כך עצלולית שאני לא מרגישה אותה, גיליתי בפתיעה שכל מאות הגרמים הללו הצטברו ושירדתי ששה קילו. עוד ששה למנאייק, ולרדת ששה קילו, כידוע, זו בדיחה. זה משהו שכשאני קצת יותר רצינית אני יורדת בשבועיים וחצי. אולי הגיע הזמן לשנס מתניים (Pun intended); אחרי הכל, יש פולניה בספטמבר, ואני רוצה לייצג את מדינתי בכבוד מול הפולני, שמכיר אותי רק בתור דמותי העגולה-אך-חטובה מאייג' אוף קונאן.

יהיה מוזר לפגוש סוף סוף את הפולני, אחרי שלוש שנים של קשר. הגולגולת כהרגלה שיסתה בי מוטיבציה ותמיכה אינסופיות, הפעם בצורת צילומים יפהפיים של פולין. האמת היא שפולין בצילומים נראית כל כך יפה, גם עם מרחבי הטבע הנינוחים שלה שכאילו נגזרו מפנטסיה מדיוואלית, וגם עם הארכיטקטורה המעורבת, רוסיה-בארוק-רומאנסק האף-טימבר (אני מתה על half-timber. זה עבד אפילו יותר טוב באיזה פרץ הלצות שואה נוראי, שבקצו מלמלתי את העובדה הזו ומיציקפטיין השיב מיד "צלבי קרש!" ונכנס, שוב, לפנתיאון). כל זה נפלא, אבל יש שתי בעיות עם פולין. ראשית, לעולם לא אשכח את הרשומות של אסף ברטוב אחרי ביקורו במחנות, או את נרצחי פינסק שטובעו בביצות; ושנית, מה שהרבה יותר רלוונטי לביקור נטול-המחנות שלי, פולין מלאה פולנים.

לפני חמש שנים פגשתי את הפולני הראשון שלי. הוא היה בן 16, בוורקראפט, וגילם אחת-לאחת כל קלישאה שאי פעם הוזכרה על פולנים. אי-אז מצאתי את זה משעשע. אחר כך קראתי שני ספרים של אנדרס סאפקובסקי (הספרים עליהם ביססו את משחק המחשב The Witcher). שם גיליתי שכל נאפס זניח, כל מוכרת תפוחים מחוטטת, ערפדה לוהטת או מלכה שולטת בספר הזה משתמשות כברירת מחדל ברגשי אשמה כדי להפעיל את סובביהן. מילא הנשים; גם הגיבורים המסוקסים, הזמרים המנומסים והעלפים המתעלסים, כולם עושים פווווווול מזעזע לכל הסביבה ואחותה.

והפולני שלי, ששיחק סוג של שכיר חרב רומי עם תסביך באטמן - גם הוא חפף לי את המוח בסחטנות רגשית סובטילית כסמיטריילר, מקסים ככל שיהיה. לא נותר לי אלא להסיק שצדקו החכמים ואין בדיחות על פולנים; ופולין, מוריקה ויפה ושופעת ארכיטקטורה והרים שיעשו לי לבכות מרוב יופי, מלאה באנשים כאלה בדיוק.

נאוורעל, אומר לי מוחי, השעה שתי דקות לארבע לפנות בוקר. האין דואב צווארך? האין ממתין לך גבר חלומותיך במיטה, ולצידו הספר השלישי בסדרת ברטימאוס המצויינת? הלא קבעת עם הצמר שתיפגשו מחר בבוקר, והאין נימוסייך לוקים בחסר אם תפגשיהו מפוהקת וטרוטה, כמו שאת עושה לגולגולת כל שבוע?

אבל, עצמי עונה לעצמי. רציתי לכתוב כל היום. ציורים! תיקנתי את נפריס (שוב) ופישלתי דיוקנאות של בחורים (שוב) ולמדתי פרספקטיבה עירונית (שוב) וגיליתי אופן נפלא לצרור את השיער מחוץ לכובע כשאני עושה את ההליכה השבועית לדיאטנית - מבצע שאין לזלזל בו, בהתחשב בעובדה שמדובר בתשעים דקות הליכה, בצהרי יולי ישראלי, פעם בשבוע; רציתי לספר כמה אני אוהבת את פסי השיזוף המחפירים שלי, כי הם נותנים לי תחושה של חופש ובריאות ומזכירים לי את אמא ומציירים בעיני רוחי את נאוורעל העולצת, זו שלא חוששת משש שעות הליכה, עם החיוך ההרפתקני וגישת ה"יאללה, תביא!" שאני עומדת לשווק לפולני (קל להיות כובשת-לב כשיש לכם רק חמישה ימים, כן?), ורציתי לספר שהצוציק התורן, אלוהים זוכר איך כיניתי אותו פה, נכנע לדרישותי ולא רק שאזר אומץ לצאת מהבית מדי פעם (למרות אותה פוביה מאינטראקציה חברתית) אלא גם התחיל להתיר לי לשמוע את קולו בסקייפ, ומשם השתחרר לדבר עם כל מי שרק רוצה, אחר כך הרהיב לעשות כן גם כשמשפחתו נוכחת בבית, ואתמול (אחרי דרבונים עדינים) עשה מנוי לחדר כושר ("מיצי, מתוק שלי, אולי במקום להשתעמם בוורקראפט תשתעמם על מכונת הליכה ותבנה לך שרירים וככה, עוד שלוש שנים, כשתהיה בגיל לגיטימי ועם שרירים של דוגמן, כל מיני בחורות ילמדו אותך לאן לדחוף את הפוביה החברתית שלך?"). איך הלב מתרחב, איך. אין לכם מושג כמה אני גאה בו על כל הפקקים שחלץ בחצי השנה האחרונה, וכמה, כשפער הגילים כה פסיכי שאני כבר לא יכולה לאמץ לי אותו כאח קטן, הוא פחות או יותר הבן שאף פעם לא יהיה לי. זה כה מגניב.

וכמובן, יש את ולנטינה. כרגע היא קופיף ורוד עם ציצת שיער שחורה וסמארק, אבל היא עושה לכל כך הרבה אנשים כל כך טוב שאני נהנית רק להתבשם באדים. כולם יכולים לומר מה שהם רוצים, אבל עם ההכרה הנוכחית בכל המדינה שחיים נורמליים אי אפשר לממן כאן, אני דבקה בשיטתי. לדידי, הצורה הכי טובה לגדל ילדים היא בפרוקסי.

...ארבע ואחת עשרה. לא שיש סיבה מיוחדת להקפיד על שעות שינה הגיוניות, ובכל זאת דוקרת האשמה בלבי. ואולי אני סתם מתכוננת לפולין.

לילה טוב.

Bell [userpic]

סלח לי, אתה נושך את ארנקי

July 20th, 2011 (03:06 pm)
Tags:


אז ישבנו ובנינו מחדש את התוכנית הכלכלית של החודש, כי הסתבר שתשלומי הארנונה נמתחו לתוך יולי, מה שהשאיר אותנו עם אלף פחות ממה שחשבנו, והייתה עוד איזו הוצאה ששכחנו, וכל זאת כמובן אחרי שסגרנו שאני נוסעת בספטמבר (לפולין, תודה ששאלתם, אבל זה בסדר אם לא התעניינתם, באמת, לא צריך). התחשיב העלה שיש 2000 ש"ח מעכשיו עד אמצע אוגוסט, שזה בהחלט אפשרי אם קוצבים 500 ש"ח לשבוע ודוחים את החשבונות קצת. זה תרגיל טוב בניהול הוצאות, והסתדרנו עם פחות בעבר.

אבל אז הנבלה ההוא שמוציא מדריכי ציור שיגר מייל לאמור "הנחות של ארבעים אחוז, למשך יומיים בלבד, זה קורה פעם בשנה, קנו היום" ואני, סמרטוט חסר חוט שדרה שכמוני, מיד הגעתי למסקנה חותכת שאין עסקה טובה מזו ושחבל לקנות עוד חודשיים, במחיר כפול, את מה שאני יכולה לקנות כרגע.

נו. השורה התחתונה היא שאפילו לא הייתי צריכה לשסות בבריטי את עיני הכלבלב-הרטוב שלי. שנינו הסכמנו שחבל על הכסף העתידי ושנגזום קצת מהתקציב, חמישה מדריכים עלו שלושים דולר במקום חמישים, ואם חשבתי שאראה עולם כשאמצה את שלושת המדריכים שכבר היו לי (שבוע וחצי שלא הוצאתי את האף מהמסך. אפילו וורקראפט אני לא משחקת), הרי שעכשיו ברור לי שבחודש הקרוב אף אחד לא יראה אותי. לא בעלי, לא חברים, וודאי שלא האנשים האלה שמוכרים לנו זוטות זניחות כמו אוכל או חומרי ניקוי. רואים? אין שיטה טובה מזו לעמידה בתקציב.


Bell [userpic]

Neph and Seopha

July 19th, 2011 (06:04 pm)
current song: Never Left Alone 8

More art. Because I don't do anything but watch tutorials nowadays, unless interrupted by mundane things like other people, fft.

Neph is from World of Warcraft, Seopha from Age of Conan in 2008. She was also an attempt at making a somewhat oriental face, flat nose, shallow eyesockets and so on.


Neprhis Coalmine by ~belvane on deviantART


Seopha the dark witch by ~belvane on deviantART

Bell [userpic]

Some girls buy shoes.

July 16th, 2011 (02:31 am)
Tags: ,

Being fat, and inflicted with the Feng Shui fetish (aka don't own anything you don't need) makes for poor rage-shopping. I don't buy clothes, I don't buy shoes, I don't do makeup and I no longer buy soaps or even books, when I compensate for, let's say, feeling crappy because I had an argument with daddy. I don't even go and eat something horribly fattening and expensive in a restaurant, because, well, fat, or trying to keep from being.

This time, much to my bank account's demise, I found the perfect thing to buy. That is, I'd have bought them anyway (best things to rage-shop, no?), but I'd have prolly waited a month or two before doing so.

In short, I got art tutorials. This guy has been my favorite Youtube tutor for months; his short tutorials are drool-worthy, and really make my fingers tingle. His premium tutorials, available for 10-20 dollars each, seemed good - so I got three of them. And oh... boy. The leap in technique is, I think, very noticeable - if not in the lines, then in the way it forces me to handle things I never did before. Like character design.

He chose a viking-like barbarian as his "big guy" archetype; I chose to make a shy sumo paladin:


Friendly Sumo Paladin by ~belvane on deviantART

And also, because I never really managed to nail down his precise visage nor expression, my favorite Age Of Conan Aquilonian - the character of my dear Polish friend, and my cheese-maker Cimmerian who accompanied him:


Isharel and Ranja concept art by ~belvane on deviantART

...So now I'm happy. I also know what I want for my next birthday - the rest of this guy's tutorials. Oh, mama.

* * * *

Yes, I now have a DeviantArt gallery. I blame Ghoula, who's been pestering me to make one for the last three years or so. Should really send her flowers at some point.

Bell [userpic]

Il Manichino

July 15th, 2011 (12:05 am)
Tags: ,

When I listen to this one I have the stupid feeling that no one in the world feels the same upon hearing it.



(Which is bullshit. Daddy does. But somehow that only makes my eyes fill with tears. I blame Mr. Paoli).

Bell [userpic]

The Golden Hill

July 13th, 2011 (12:19 am)

I can't believe I didn't post this eons ago. Shy makes music, but her voice has a mesmerizing fairy-like quality. She gave me the privilege to write lyrics to her "Oh I was just toying with the recorder and made this" tune. Composing lyrics, I found, was an interesting challenge; listening to the music and allowing ideas and images to form in my mind, then deriving a concept, then a story from those - and then developing a method to compose words in the right rhythm and tempo - I enjoyed both the process, and the learning process. I can't wait to do more of those, and spilling rhymes, it seems, comes just as easily as writing to me.

Anyway - here's the song, and I highly recommend checking her channel to enjoy the rest of her pieces. She's been haunting my playlist for a while.

Bell [userpic]

(no subject)

July 12th, 2011 (03:19 pm)



...ואז נזכרתי שאמא לא כאן כדי לראות את ולנטינה, וכסער קיץ הן באו, הזונות.

Bell [userpic]

יום הולדת שמח, ולנטינה

July 12th, 2011 (08:44 am)
Tags:


ולנטינה נולדה היום בשבע ורבע בבוקר. עוד אין לה שם, אבל קוראים לה, עוד משלב ההריון, על שמו של רוכב-אופנועים נועז זה או אחר, כיאה לבתם של שני אוהבי מירוצי אופנועים. אחרי שנים שת תמיכה ללא עוררין בנושא, אחי הודיע לי ש "תקשיבי. עכשיו, אחרי שנישקתי אותה, אני אומר לך שאת מפגרת". מדובר כמובן על בחירתי לא-עכשיו-וסביר-שלא-בכלל להביא ילדים לעולם, אבל, השבתי לו בעליזות, בשביל זה יש לנו את אשתך. מה זה משנה; כמו שהוא נשמע, כנראה שהוא צודק.

< back | 0 - 10 |